יזכור ללוחמי מג"ב

גיא שריג

"איך אפשר להכניס את גיא שריג ל""דף קורות חיים"" ובכל זאת לשמר משהו מהמיוחדות המופלאה שלו?
זה נכון שהוא נולד במקום (ירושלים) ביום (23.7.1974), זה נכון שהוא גדל (במושב חיבת ציון), הלך לגן (בכפר הרא""ה), לבי""ס יסודי (בכפר ויתקין) ולתיכון (אזורי ע""ש בן גוריון בעמק חפר). זה נכון שהיו לו חברים נהדרים לאורך כל הדרך, ובעצם הם היו התחביב העיקרי שלו. זה נכון שהתגייס לצנחנים, סיים כחניך מצטיין מחלקתי בטירונות, יצא מוקדם לקורס סמלים, היה מ""כ בבסיס הטירונים של הצנחנים, יצא לקורס קציני חי""ר, וכשסיים הוצב כמפקד מחלקת מרגמות בפלוגה המסייעת של גדוד 932 בחטיבת הנח""ל.
זה נכון שלקראת תום שירות החובה, כשנשארה לו שנת הקבע לה התחייב, עבר למשמר הגבול לשרת כקצין בסיורים המשותפים עם הפלסטינאים במרחב יהודה ושומרון - בטול כרם.
נכון שבשנה אחרונה זו לחייו כבר הכין עצמו להמשך החיים מחוץ למסגרת הצבאית: שיפר ציון הבגרות באנגלית, למד בקורס מחשבים באוניברסיטה הפתוחה ובקורס הכנה למבחנים הפסיכומטריים.
וזה נכון שלפני שהספיק להגשים משהו מכל זה, כחודש לפני תום שירותו, ב- 27.9.1996, נפל בקרב בטול כרם, כשניסה לחלץ את סנ""צ שמעון דיין, שנפגע מאש צלפים פלסטינים קודם לכן, והיה מוטל על סוללת העפר שחצצה בין הבסיס לבין העיר טול כרם. כל זאת ביום האחרון מבין ארבעת ימי הסכסוך האלים שפרץ בעקבות פתיחת מנהרת הכותל.
אבל מעבר לסיפור החיים הזה, מי שהכיר את גיא, יזכור תמיד שהיה בחור נאה, חכם באופן מיוחד, בעל טביעת עין חדה ומהירה לאנשים, למצבים ולהתרחשויות, מאוד מפוכח וביקורתי.
ומזה נבעו מחד אהבה, שמחת חיים ותמיכה בלתי רגילה לאנשים שאהב והעריך (אם כי היתה עטופה, לרוב, במעטה ציניות שקוף), ומאידך: ביקורת חדה, שנונה ולעיתים אף ארסית כלפי ממונים, סמכות ואנשים שלא העריך או חלק על דרכם.
שני צדדים אלה חוו חבריו, מוריו, מפקדיו ופיקודיו בצבא, וגם בני משפחתו.
בבית, גיא יכול היה להיות אוהב, מעניק, מרכז של אור וחום. אך לעיתים, כשלא הסכים עם מצב, התנהגות, גישה וכד', יכול היה לשחרר ביקורת חסרת מעצורים, ונוקבת מלווה בהסתרת פנים. והיית ניצב אז בפני גיא אחר - שהאור והחום נבלמו על ידו במכוון - עד לפיוס הבלתי נמנע שלא אחר לבוא.
גיא לא זכה לאריכות ימים, ונפל כשהוא בן 22 שנים ושני חודשים, אבל נראה שאיכות חייו, שנגזרה ממודעות מאד בהירה ורציפה לעצמו, למחשבותיו, לרגשותיו, למשפחתו, לחבריו, לסביבתו ולמערכות בהן תפקד, תוך כדי ניסיון בלתי פוסק ליצור מכל המרכיבים הללו מכלול אחד ""נכון, יפה והרמוני"", יכולה להוות נחמת מה.
אני חש שגיא, בדרכו המיוחדת, הספיק ברבע ממחזור חייו יותר מאשר רובנו משלימים במחזור מלא.

אבא."