יזכור ללוחמי מג"ב

סעיד קשקוש

בן שהרבן וסלמן. סעיד, בן לעדה הדרוזית, נולד ב-20.5.1953 בכפר שפרעם. הוא למד בבית ספר יסודי בכפר הולדתו והיה ילד ידידותי ותלמיד מצטיין, חרוץ, ממושמע ושאף להמשיך בלימודיו.

בנעוריו היה סעיד חבר מועדון "הצופים הדרוזים" במקום מגוריו, ובמרוצת הזמן הפך למדריך במועדון. הוא אהב להאזין למוסיקה, אהב פעילויות ספורט והיה שחקן כדורגל פעיל בקבוצת "הצופים הדרוזים".
במאי 1971 הוא גויס לשירות החובה בצה"ל והוצב במשמר הגבול. סעיד סיים קורס טירונים, הוסמך כרובאי 5 ושובץ כלוחם באזור יהודה ושומרון וצפון הארץ.
ביוני 1973, בהיותו עדיין בשירות החובה, נשא סעיד לאישה את הנא, ולשניים נולדו ששה ילדים: ג'וליה, נג'אח, אינאס, סלמאן, מהאן וסעיד.
עם סיום שירות החובה במחצית מאי 1974 התנדב סעיד להמשיך בשירות הקבע במג"ב, והחל לשמש כנהג לוחם ביחידות שונות וביניהן היחידה המיוחדת ללוחמה בטרור..
במהלך מלחמת שלום הגליל הועבר עם יחידתו לשרת בתוך תחומי לבנון.
מפקדיו העריכו אותו כאחראי, הממלא תפקידו בצורה נאותה ומקצועית, בעל שאיפה עזה להצליח, חברותי ולבבי, דרש תמיד להצטרף לכוחות המבצעיים ולהשתתף באירועים השונים כלוחם מן המניין, שבהם הוכיח כי הינו בעל אומץ וביטחון רב המוכן לבצע כל משימה בצורה הטובה ביותר. סעיד אהב תמיד להימצא עם הכוחות המבצעיים בשטח, ולעסוק בפעילות מבצעית.
סעיד נפל באסון צור השני. במהלך מלחמת שלום הגליל, בזמן שצה"ל פעל כנגד ארגוני אש"ף והחיזבאללה בלבנון, פעל מג"ב בשיתוף פעולה עם השב"כ במיגור קיני מחבלים בעיר צור. הלוחמים שוכנו במתקן שהיו בו שני מבנים בני שתי קומות. ביום שישי 4.11.1983 בשעה 06:00 בבוקר פנה טנדר שברולט מכביש ראש הנקרה - צור לעבר המתקן, שהיה מוקף בסוללת עפר ובגדר היקפית ואובטח בשמירה מתמדת. הטנדר שנסע במהירות עורר את חשדו של המקלען והוא פתח לעברו באש. שומר נוסף שהבחין במתרחש פתח אף הוא באש לעבר הרכב החשוד. למרות האש פרץ הטנדר את שער הכניסה למתקן ונכנס בין שני המבנים. הנהג המתאבד הפעיל את 500 קילוגרם חומר הנפץ שהיו ברכב וגרם לקריסת המבנים. במקום נהרגו כשישים איש ובהם עשרים ושמונה אנשי מערכת הביטחון.
סמל-ראשון סעיד נפל בעת מילוי תפקידו. בן שלושים היה בנפלו. הוא נטמן בחלקת המשפחה בבית העלמין בשפרעם. הותיר אחריו אישה, שישה ילדים, הורים ואחים.
בדברי ההספד שנישאו על ידי מפקדו נאמר: "זמן רב יעבור עד אשר נתרגל לעובדה שמקומו נפקד מאיתנו. הייתה בו רוח התנדבות ועזרה לחבריו, דבר שהבליט את דמותו החיובית.

יהי זכרו ברוך