מפגש לוחמי פלוגה ז' מתקופת ההתשה בבית שאן ועמק הירדן
התקיים ביום חמישי כ"ח אדר ב התשע"ט - 04.04.2019
בעיירה שלומי שליד ראש הנקרה
ביום חמישי 4.4.19 לקראת השעה 13:00 החלו להתקבץ לוחמים ותיקים, לוחמי מג״ב פלוגה ז, בביתם של אלברט וסימה דיין, בעיירה שלומי שליד ראש הנקרה.
המשותף לכולם - לחמו בקרבות ההתשה, בסוף המחצית השנייה של שנות השבעים של המאה שעברה, שהתרחשו בעמק בית-שאן ובעמק הירדן.
בן סימון - נכה הגיע בכסא גלגלים, הגיעו מבוגרים שהגיל נתן בהם את אותותיו, ולמרות מגבלות בריאותיות היה חשוב להם להשתתף במפגש משפחת פלוגה ז', מתקופת ההתשה.
הרעיון לקיום המפגש הועלה על ידי אלברט דיין אשר פנה לססי רפאל שהתלהב מהרעיון, ורתם את שם טוב פנחס. שלושתם הפכו לצוות, שיזמו, תכננו ואיתרו את הלוחמים הותיקים, שאף הם גילו התלהבות לקיום המפגש.
כבר בהתכנסות, היו חיבוקים ונשיקות , ונשמעו קולות נרגשים המספרים חוויות של היתקלויות במחבלים שירו באש נק''ל, בירי בזוקות, בהנחת מוקשים, כנגד כוחותינו , וכנגד תושבי הישובים, בחיסול מחבלים, וכן בפגיעה בכוחותינו, בפצועים והרוגים, מלוחמי מג״ב ומתושבי הישובים בסביבה.
שם טוב פינחס הנחה את המפגש
ובהמשך להנחיתו הנוכחים עמדו דקת דומיה לזכר הנופלים ולזכרם של הנפטרים שאינם עמנו עוד.
שם טוב ציין שזכרם יהיה חקוק בליבנו לעד.
דוד יעקבי ברך את הנוכחים בשם נשיא עמותת הכומתות הירוקות, דוד ליבנה, וציין את פועלו של הנשיא בשיתוף עם מפקד מג״ב – ניצב שבתאי יעקב, משטרת ישראל ומשרד לביטחון הפנים, לבניית היכל הנצחה מפואר ודיגיטלי באתר מורשת והנצחה מג״ב, ותקוותו שעוד השנה יתקיים טכס הנחת אבן פינה וייחלו בבנייתו. יעקבי הודה ליוזמי המפגש, ולמארחים אלברט וסימה דיין.
אבי גיטלי, מזכיר וגזבר העמותה, ומזל כוכבי רכזת הרווחה, שהינם מעמודי התווך של עמותת הכומתות הירוקות, ליוו את המפגש מתחילת היוזמה ועד למפגש ולסיומו המוצלח.
יצחק אהרונוביץ׳, ששירת בפלוגה בתקופה מאוחרת יותר וכן שימש מפקד משמר הגבול, סמפכ"ל והשר לביטחון הפנים, ברך על קיום המפגש, העלה על נס את ייחודה של פלוגה ז' בתקופת ההתשה, ברך את היזמים המארחים וכל הנוכחים, ציין שהוא חש קשר עמוק ומיוחד ליחידה ולמשמר הגבול וישמח להשתתף במפגשים, ככל שיזמינו אותו.
רפאל ססי, ציין במיוחד את החובש האיל דגש, שבמקרים מסוימים טיפל בפצועים והציל את חייהם, ובמקרים אחרים טיפל בפצועים קל, והורה להם לשוב למשימותיהם. ססי ציין שהאיל דגש היה גם חובש, גם חבר, גם לוחם וגם פסיכולוג, הטה אוזן קשבת לכל אחד, עודד את הלוחמים, והיה אהוב על הכול.
גבי לסט - ניצב בדימוס, שהיה לוחם, קצין ומפקד הפלוגה, ואף ניפצע באחד הקרבות, ציין שהינו מתרגש מאוד מהמפגש וכן את האינטנסיביות של ההיתקלויות והפיגועים, את אומץ לבם ועוז רוחם של הלוחמים שיצאו למשימות, כשהיה ברור להם שחלקם יפגעו תוך כדי ביצוע המשימות. ואכן במשך כל התקופה, רבים נפצעו והיו לוחמים שנפלו בקרב. גבי לסט סיפר על לוחמים שנפצעו ולאחר החלמתם חזרו לשדה הקרב להיות יחד עם חבריהם ולהשתתף בלחימה מתוך אמונה בצדקת הדרך, בהגנה על התושבים והמדינה. המחיר היה יקר, אך זה איפשר לתושבי האזור לקיים שיגרת חיים מוגבלת, לנהל את חייהם ולעבד את שדותיהם.
גבי לסט ציין במיוחד את פועלו של הקמבץ מוחסן דגש (ז״ל) שהיה אמיץ במיוחד ועשוי ללא פחד, היה בשטח והשתתף בתקריות אש רבות, היה לו קשר מיוחד והדוק עם התושבים, היה אהוב וזכה להערכה רבה מצידם. נאיף דגש – בנו של מוחסן השתתף במפגש .
גבי לסט העלה על נס את עבודתו של מרדכי אלקסלסי ז״ל (פולו) בכתיבת הספר ״ פלוגה ז״, אשר מתאר את קרבות ההתשה של אותה תקופה ואת תוצאותיה הקשות ואת עמידתם האיתנה ועוז רוחם של הלוחמים. גבי לסט הודה לאלמנתו של פולו, יפה אלקסלסי, על נוכחותה במפגש ובתמיכתה ובסיוע לפולו בכל תרומתו ופועלו למען משמר הגבול.
גבי לסט ציין את הקשר העמוק, האהבה, האחווה והרעות, שהיו בין הלוחמים שלמעשה הקשר ממשיך להתקיים עד ימים אלו, ולראיה קיומו של מפגש זה, לאחר כחמישים שנה. גבי לסט ציין שהוא ישמח להשתתף במפגשים נוספים, ויהיה מוכן לתרום ככל שיידרש.
אלברט דיין סיפר על קשר ברית הדמים שערכו הוא וידידו החובש האיל דגש מהעדה הדרוזית, בכך שחתכו את ידיהם ולחצו ידיים כך שהדם של שניהם התערבב במקום החתך, והכריזו שהם ״אחים לדם״. אלברט סיפר על פציעתו הקשה ובעת שהותו בבית החולים ״אחיו לדם״ ביקר אותו ושהה ליד מיטתו תמך בו ועודד אותו.
אלברט ורעייתו סימה ערכו שולחנות בחצר ביתם, קיבלו את הבאים במאור פנים בשמחה ובחיבוקים. הנוכחים סעדו את ליבם ממטעמיה של ירדנה מחברת ״שירת הים אירועים ומטעמים״ לקול שירתו וצלילי מנגינתו של יגאל איזנמן.
המפגש הותיר טעם של עוד, ומשפחת לוחמי פלוגה ז' מתקופת ההתשה הבטיחה להיפגש שוב בעתיד, לשמירת הקשר האחווה והרעות.
הרעות
מילים: חיים גורי
לחן: סשה ארגוב
על הנגב יורד ליל הסתיו
ומצית כוכבים חרש חרש
עת הרוח עובר על הסף
עננים מהלכים על הדרך.
כבר שנה לא הרגשנו כמעט
איך עברו הזמנים בשדותינו
כבר שנה ונותרנו מעט
מה רבים שאינם כבר בינינו.
אך נזכור את כולם
את יפי הבלורית והתואר
כי רעות שכזאת לעולם
לא תיתן את ליבנו לשכוח
אהבה מקודשת בדם
את תשובי בינינו לפרוח.
הרעות נשאנוך בלי מילים
אפורה עקשנית ושותקת
מלילות האימה הגדולים
את נותרת בהירה ודולקת.
הרעות כנערייך כולם
שוב בשמך נחייך ונלכה
כי רעים שנפלו על חרבם
את חייך הותירו לזכר.
ונזכור את כולם...